החלטה בתיק מ"ת 15145-03-12 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם עלי חריקה (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים, שעניינם עבירת הצתה ועבירת איומים.

במסגרת האישום הראשון מתואר, כי בין המשיב לחסן קדאח (להלן: " המתלונן") קיים סכסוך על רקע חוב כספי של המתלונן למשיב. במהלך חודש ינואר- פברואר 2012, במספר הזדמנויות הגיע המשיב לביתו של המתלונן במג'דל אלכרום (להלן: " הבית") דרש את החזר החוב ואיים על המתלונן ואשתו של המתלונן, ניבין קדאח (להלן: " המתלוננת") כי ישלח עבריינים אשר ירצחו אותם בבית. ביום 6.2.12 הגיע המשיב לבית המתלוננים בשעות הערב, ואיים על המתלוננת כי אם לא ישולם לו החוב הוא יחטוף ילדיה וישרוף הבית.

בעקבות אלו, ביום 12.2.12 הגיע המשיב לבית המתלוננים, כשהוא מצויד בבקבוק בנזין. המשיב שפך בנזין על הדלת והרצפה הסמוכה לה והדליק את הבנזין. בעת שהמשיב שילח האש בבית, שהו בבית המתלוננת ושני ילדיה הקטינים, שנבצר מהם לברוח מהמקום דרך הדלת. הימלטותם של הקטינים התאפשרה דרך מרפסת הבית ובשימוש במלגזה, בעוד שהמתלוננת נשארה בבית עד שכובתה האש בסיוע הכנים. בגין מעשים אלו יוחס למשיב , עבירה של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק (ריבוי עבירות).

בהתאם לאישום השני, מתואר כי ביום 5.3.12, ובעקבות מעצרו של המשיב בגין האישום הראשון, נערך עימות בין המשיב למתלונן בתחנת משטרת ישראל, ובנוכחות אנשי המשטרה. במהלך העימות קם המשיב ממקומו, החל להשתולל וקילל את המתלונן.

בהמשך, בעת שהמתלונן עמד סמוך ליומן תחנת המשטרה, ובזמן ששוטרים הובילו את המשיב סמוך למקום הימצאותו של המתלונן, פנה המשיב אל המתלונן ואיים עליו באומרו "אני עוד אזיין את אמא שלך כאשר אני אשתחרר". בגין מעשיו זה יוחסה למשיב עבירה של איומים לפי סעיף 192, לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

המבקשת הפנתה לראיות לכאורה הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו, בכלל זאת: הודעת המתלוננים והקטינים; הודאת המשיב בהצתה; תיעוד כוויות על ידי המשיב וכן דוחו"ת פעולה של השוטרים; והודעת עדים אחרים. המבקשת טענה למסוכנות המשיב, זאת בהתחשב במעשים החמורים המיוחסים לו, והסיכון הטמון בהם לחיי אדם, זאת במיוחד עת שהמשיב הצית דלת הבית בעוד שנמצאו בבית באותה עת, המתלוננת וילדיה הקטינים. בנוסף כי המשיב איים על המתלוננים יותר מפעם ואף מימש איום זה במעשהו. בנוסף לגישת המבקשת קיים חשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מהדין, זאת בהתחשב בכך שהמשיב נמלט לאחר ההצתה למשך 11 ימים. כך גם קיים חשש להשפעה על עדים זאת במתן הדעת לעבירות האיומים המיוחסים למשיב, וכן להיותם של העדים והמתלוננים תושבי אותו כפר בו מתגורר המשיב.

בא כוח המשיב, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה שיש בהן לקשור המשיב למעשים המיוחסים לו. בא כוח המשיב הפנה לכך כי המשיב הודה בעבירת ההצתה ולקח אחריות למעשיו. בא כוח המשיב הדגיש את הרקע למעשים, שהינו לא פחות מאשר "תרגיל עוקץ", בו המתלונן נמנע מלהחזיר כספים למשיב לאורך תקופה ארוכה. דבר שיש בו להסביר את המניע הייחודי להתנהגות המשיב שבאה על רקע מצב מאוד ייחודי. בנוסף נטען כי המשיב בכוונה הצית אך את דלת הכניסה וזאת על מנת להפחיד המתלונן ולדחוק בו להחזיר הכסף, אם כי כלל לא התכוון להביא לפגיעה בו או במי מבני משפחתו. בא כוח המשיב הפנה לכך שלמשיב אין עבר פלילי, הוא עובד באורח קבע ב-7 השנים האחרונות, והתנהל בצורה נורמטיבית עובר למעצרו. על כן ובהתחשב בכך שאין למשיב עבר פלילי, הרי שיש לבחון לעומק אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לנוכח האמור, ביקש בא כוח המשיב לשחרר מרשו לחלופת מעצר בעיר עכו, בפיקוחם של אחות המשיב ואביו, והמגובה באיזוק אלקטרוני.

דיון ומסקנות

לאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי אני קובע כי אכן ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתו של המשיב, כמיוחס לו בכתב האישום.

במסגרת הודעתו של המשיב מיום 23.2.12, מפרט המשיב את הרקע לסכסוך הקיים בינו לבין המשיב, ואת הסיבות שהניעו אותו לבצע את המעשים המיוחסים לו. במסגרת הודעתו המשיב מודה בכך שהוא הצית דלת הכניסה של הבית, אם כי הוא הסביר שעשה כן, על מנת להפחיד המתלונן ולהניע אותו לשלם לו הכסף שלקח ממנו וממשפחתה של ארוסתו.

כמו כן יש להפנות להודעת הקטינים ולהודעת המתלוננת אשר תיארו את אירוע השריפה בביתם. כך גם להודעת המתלוננת והמתלונן שתיארו את האיומים שהשמיע כלפיהם המשיב.

מעבר לכך, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת האיומים המיוחסת למשיב במסגרת האישום השני. כך לאחר שהמשיב השתולל בעימות וקילל המשיב, ובעודו מובל לתא מעצרו, הוא איים לכאורה על המתלונן באמירו "אני עוד אזיין את אמא שלך כאשר אני אשתחרר" [ראו מזכר מסומן פ"ז].

אסתפק בסקירה זו של הראיות, בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי, הרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק, ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. זוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיב, שאינן חסרות ערך על פניהן. השוו לדוגמא:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07);

בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל ( טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07).

עילת מעצר ובחינת חלופה